אכילה נכונה והשפעתה על הדם
כי נפש כל בשר דמו הוא
"דע שבהיות הדם מזון לגוף ונהפך לגוף, והדם הוא כפי טבע המזון שנעשה ממנו, ראוי לך לדעת כי בהיות המזון עב ועכור יהיה הדם הנעשה ממנו עב ועכור, ואם המזון זך ונקי וטהור יהיה הדם זך ונקי וטהור כמוהו..." (אגרת הקודש לרמב"ן).
האדם על כל חלקיו הגשמיים והרוחניים מושפע ונבנה מהמאכלים הנכנסים אליו מן החוץ. עיקר ההשפעה מבחינה זו היא על הדם, מכיוון שהדם הוא זה האחראי על ההזנה של הגוף מבחינה פיזית ומהווה משכן לנפש מהאספקט הרוחני.
כאשר האדם מכניס מאכל לפיו מתחיל תהליך של עיכול המזון. המאכל נטחן בשיניים, מתערבב עם הרוק ויורד דרך הושט אל הקיבה. שם ממשיך תהליך פירוק המזון למרכיביו, העברתו אל הדם והכנסתו אל איברי הגוף. הדם שמיוצר בסוף התהליך הוא תוצאה ישירה של איכות המזון שהכנסנו לתוך הגוף, אופן אכילתו וכוונתנו בשעת אכילתו.
הדדיות בין הדם והנפש: "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני"
החיבור והשילוב של גשמי ורוחני בגוף, מוצא ביטוי באספקט של ההדדיות בין הדם לנפש. המונח - "הדם הוא הנפש" מתאר את היות הדם משכן לנפש, מקום החיבור הברור ביותר בגוף של רוח ובשר. נקודה זו נותנת לנו להבין מבחינה פתולוגית את ההשפעה שיש לאיכות הדם על מצב הנפש ומצד שני, למצב הנפש על איכות הדם. הביטוי הקליני הנפוץ ביותר הוא של השפעת האכילה על הדם והנפש.
כאשר אדם אוכל בטהרה מחשבתית מזון טהור ונקי, הדם יהיה טהור ונקי, ויהיו לאדם שקט נפשי, בהירות וחדות מחשבתית. כאשר המאכל שהוכנס לגוף הוא בעל איכויות גרועות כמו ליחות שונות, חם או קר, מכיל רעלים שונים וכו', אותם דברים נכנסים ישירות לדם, פוגעים בו ומעכירים אותו. מבחינה פיזית נוצרת פגיעה בדם ומשם גם פגיעה באיברים המקבלים את הזנת הדם אליהם. אותה עכירות של הדם פוגעת גם בנפש האמורה להשתכן בדם.
כאשר ישנה חדירה של חום לדם ממאכלים חמים ורעלים שונים, נוצרת רתיחה בדם העוברת לנפש וגורמת לה לחוסר שקט, עצבנות ומתחים. אם הרתיחה נמשכת לאורך זמן, הדבר כבר יכול להפוך לאש המובילה לכעס והתפרצויות שונות. קור הנכנס לדם יגרום לחוסר תנועה בנפש שיכול להתבטא באדישות, דיכאון, קרירות מחשבתית וחוסר רגש כלפי הזולת.
הליחות שמעכירות את הדם גורמות לערפול וחוסר בהירות במחשבה ובכיוון של האדם בחיים, חוסר יכולת לקבל החלטות. ליחות קרות יגרמו לדיכאון עם ערפול עד למצב של דיכאון עמוק. ליחות חמות כבר יכולות לגרום למצב של בלבול מנטאלי עם כעסים מתפרצים ללא שום סיבה עד למצב של מאניה.
מיתוק הדמים
על מנת לטפל בנפש במצב כזה, צריך לעשות תהליך של מיתוק הדמים בעזרת הטחול. הטחול הוא שאחראי על ייצור הדם בגוף ועל יכולת החשיבה של האדם. השלב הראשון הבסיסי הוא טהרת המאכלים - להכניס לגוף רק מאכלים נקיים מרעלים וליחות מזיקות, אוכל עם איכות טהורה. אוכל לא מעובד תעשייתית ובלי תוספות שונות ומשונות, ההופכות את האוכל לטעים ומזיק.
השלב השני הוא אופן האכילה. אופן האכילה הבריא צריך להיות עם טהרה מחשבתית - בשקט, בנחת, עם כוונה של טהרה והבראת הגוף ולא מילוי תאוות. כאשר אדם אוכל במחשבה של תאווה, האוכל עצמו הופך להיות גורם מחלה בגוף מכיוון שהטחול לא יכול לבצע את הברירה בין אוכל לפסולת, וכך חלק מהפסולת באוכל נשאר בגוף.
כוונה ומחשבה טהורה נותנות לטחול את היכולת לברור מהמאכל את הצריך לגוף ולדחות החוצה את המותרות - הפסולת. היכולת לברור בין אוכל לפסולת - טוב לרע, תלויה בכוונה בזמן האכילה עצמה.
כאשר המאכלים הנכנסים לגוף הם באיכות טהורה וכוונת האכילה נקייה מתאוות, הטחול יבצע בירור של המזון בין אוכל לפסולת, ידחה החוצה את המותרות וישתמש רק בחלק הזך של המזון ליצירת הדם. התוצאה תהיה דם טהור מפסולת ורעלים.
תהליך זה של ניקוי הגוף מפסולת, יאפשר לאחר זמן לטחול לייצר דם נקי שישפיע על ניקיון שאר האיברים. באותה מידה הניקיון של הטחול יגרום ליכולת חשיבה בהירה וחדה, וייתן יכולת אמיתית לטחול לברור בין מועיל למזיק- בין ארור לברוך.
כי נפש כל בשר דמו הוא
"דע שבהיות הדם מזון לגוף ונהפך לגוף, והדם הוא כפי טבע המזון שנעשה ממנו, ראוי לך לדעת כי בהיות המזון עב ועכור יהיה הדם הנעשה ממנו עב ועכור, ואם המזון זך ונקי וטהור יהיה הדם זך ונקי וטהור כמוהו..." (אגרת הקודש לרמב"ן).
האדם על כל חלקיו הגשמיים והרוחניים מושפע ונבנה מהמאכלים הנכנסים אליו מן החוץ. עיקר ההשפעה מבחינה זו היא על הדם, מכיוון שהדם הוא זה האחראי על ההזנה של הגוף מבחינה פיזית ומהווה משכן לנפש מהאספקט הרוחני.
כאשר האדם מכניס מאכל לפיו מתחיל תהליך של עיכול המזון. המאכל נטחן בשיניים, מתערבב עם הרוק ויורד דרך הושט אל הקיבה. שם ממשיך תהליך פירוק המזון למרכיביו, העברתו אל הדם והכנסתו אל איברי הגוף. הדם שמיוצר בסוף התהליך הוא תוצאה ישירה של איכות המזון שהכנסנו לתוך הגוף, אופן אכילתו וכוונתנו בשעת אכילתו.
הדדיות בין הדם והנפש: "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני"
החיבור והשילוב של גשמי ורוחני בגוף, מוצא ביטוי באספקט של ההדדיות בין הדם לנפש. המונח - "הדם הוא הנפש" מתאר את היות הדם משכן לנפש, מקום החיבור הברור ביותר בגוף של רוח ובשר. נקודה זו נותנת לנו להבין מבחינה פתולוגית את ההשפעה שיש לאיכות הדם על מצב הנפש ומצד שני, למצב הנפש על איכות הדם. הביטוי הקליני הנפוץ ביותר הוא של השפעת האכילה על הדם והנפש.
כאשר אדם אוכל בטהרה מחשבתית מזון טהור ונקי, הדם יהיה טהור ונקי, ויהיו לאדם שקט נפשי, בהירות וחדות מחשבתית. כאשר המאכל שהוכנס לגוף הוא בעל איכויות גרועות כמו ליחות שונות, חם או קר, מכיל רעלים שונים וכו', אותם דברים נכנסים ישירות לדם, פוגעים בו ומעכירים אותו. מבחינה פיזית נוצרת פגיעה בדם ומשם גם פגיעה באיברים המקבלים את הזנת הדם אליהם. אותה עכירות של הדם פוגעת גם בנפש האמורה להשתכן בדם.
כאשר ישנה חדירה של חום לדם ממאכלים חמים ורעלים שונים, נוצרת רתיחה בדם העוברת לנפש וגורמת לה לחוסר שקט, עצבנות ומתחים. אם הרתיחה נמשכת לאורך זמן, הדבר כבר יכול להפוך לאש המובילה לכעס והתפרצויות שונות. קור הנכנס לדם יגרום לחוסר תנועה בנפש שיכול להתבטא באדישות, דיכאון, קרירות מחשבתית וחוסר רגש כלפי הזולת.
הליחות שמעכירות את הדם גורמות לערפול וחוסר בהירות במחשבה ובכיוון של האדם בחיים, חוסר יכולת לקבל החלטות. ליחות קרות יגרמו לדיכאון עם ערפול עד למצב של דיכאון עמוק. ליחות חמות כבר יכולות לגרום למצב של בלבול מנטאלי עם כעסים מתפרצים ללא שום סיבה עד למצב של מאניה.
מיתוק הדמים
על מנת לטפל בנפש במצב כזה, צריך לעשות תהליך של מיתוק הדמים בעזרת הטחול. הטחול הוא שאחראי על ייצור הדם בגוף ועל יכולת החשיבה של האדם. השלב הראשון הבסיסי הוא טהרת המאכלים - להכניס לגוף רק מאכלים נקיים מרעלים וליחות מזיקות, אוכל עם איכות טהורה. אוכל לא מעובד תעשייתית ובלי תוספות שונות ומשונות, ההופכות את האוכל לטעים ומזיק.
השלב השני הוא אופן האכילה. אופן האכילה הבריא צריך להיות עם טהרה מחשבתית - בשקט, בנחת, עם כוונה של טהרה והבראת הגוף ולא מילוי תאוות. כאשר אדם אוכל במחשבה של תאווה, האוכל עצמו הופך להיות גורם מחלה בגוף מכיוון שהטחול לא יכול לבצע את הברירה בין אוכל לפסולת, וכך חלק מהפסולת באוכל נשאר בגוף.
כוונה ומחשבה טהורה נותנות לטחול את היכולת לברור מהמאכל את הצריך לגוף ולדחות החוצה את המותרות - הפסולת. היכולת לברור בין אוכל לפסולת - טוב לרע, תלויה בכוונה בזמן האכילה עצמה.
כאשר המאכלים הנכנסים לגוף הם באיכות טהורה וכוונת האכילה נקייה מתאוות, הטחול יבצע בירור של המזון בין אוכל לפסולת, ידחה החוצה את המותרות וישתמש רק בחלק הזך של המזון ליצירת הדם. התוצאה תהיה דם טהור מפסולת ורעלים.
תהליך זה של ניקוי הגוף מפסולת, יאפשר לאחר זמן לטחול לייצר דם נקי שישפיע על ניקיון שאר האיברים. באותה מידה הניקיון של הטחול יגרום ליכולת חשיבה בהירה וחדה, וייתן יכולת אמיתית לטחול לברור בין מועיל למזיק- בין ארור לברוך.
מרצי מכללת אילמה- מכללה לרפואה משלימה ברוח היהדות
http://www.elima.org.il
http://www.elima.org.il
